החלטה בתיק ע"ו 34576-04-13

1.         לפני בקשה שהוגשה במסגרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, שניתן בשבתו כועדת הפיצויים בהתאם לחוק כביש ארצי לישראל, תשנ"ה -1994 (להלן: "חוק כביש ארצי"), בעניין הפקעת קרקעותיהם של המבקשים.

עיקר עניינה של הבקשה הינו להורות למשיבה לגלות את כל המסמכים הנוגעים להפקעת מקרקעין בחלקה הסמוכה לחלקת המבקשים, ולחלופין - ליתן כנגדה צו "להמצאת ראיות חדשות בערעור", כלשון הבקשה.

רקע

2.         המבקשים הגישו לערכאה קמא תביעה לקביעת סכומי הפיצויים שעל המשיבה לשלם להם בגין שתי הפקעות של מקרקעיהם: האחת, משנת 1995 (להלן: "ההפקעה הראשונה"), והשנייה, משנת 2001 (להלן: "ההפקעה השנייה").

לפי סעיף 8 לחוק כביש ארצי, המפנה להוראות פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות"), קביעת שווי המקרקעין למטרת קביעת סכום הפיצויים נעשית בהתאם לשווי השוק בעסקת רכישה מרצון במועד ההפקעה.

3.         הצדדים הגישו לערכאה קמא חוות דעת שמאיות מטעמם, אשר התבססו, בין היתר, על עסקאות השוואה; קרי, עסקאות מרצון שנעשו במקרקעין אחרים, שעל פי הבנת השמאי מעידות על שוויין של המקרקעין הנדונים. עם זאת, לא נערך בפני הערכאה קמא כל הליך גילוי מסמכים כללי או ספציפי, וחוות הדעת מטעם הצדדים התבססו על עסקאות אליהן הגיעו הצדדים ועדיהם בכוחות עצמם. בפסק דינו העמיד בית המשפט קמא את שווי המקרקעין שהופקעו במועד ההפקעה הראשונה על 6,000$ לדונם, ובמועד ההפקעה השנייה על 8,000$ לדונם. על קביעות אלו וקביעות נוספות שעמדו בבסיס הכרעתה הסופית של הערכאה קמא בדבר סכום הפיצויים, הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה, במסגרתו הוגשה הבקשה דנן.

טענות המבקשים

4.         לטענת המבקשים, לאחר סיום ההליך בערכאה קמא הגיע לידיהם חלק מהסכם פשרה שערכה המשיבה בשנת 2007 עם חברת "נכס בצומת קסם בע"מ", המתייחס למקרקעין סמוכים למקרקעיהם. מההסכם האמור עולה, כי המשיבה שילמה לבעלי הזכויות במקרקעין הסמוכים פיצויים לפי שווי מקרקעין גבוה משמעותית מהשווי שנקבע על ידי הערכאה קמא. לטענת המבקשים, הסכם הפשרה וכל המסמכים בעניינו (להלן: "המסמכים המבוקשים") הם משמעותיים ורלוונטיים ביותר לעניין הערעור על שווי המקרקעין.

5.         הבקשה נסמכת על הוראת סעיף 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984 (להלן: "התקנות"), בגדרה נקבע כי בית המשפט רשאי להורות לבעל דין לגלות מסמך פלוני " בכל עת". לטענת המבקשים, משמעות הביטוי "בכל עת" היא כי אין מניעה ליתן צו לגילוי מסמך גם בהליך הערעור. לטענתם, יש לבחון את אמות המידה למתן צו לגילוי מסמך בערעור בהתאם לאמות המידה הדרושות להגשת ראיות נוספות בערעור. בבקשה נטען, כי התנאים להגשת ראיות נוספות בערעור מתקיימים בשל חשיבותה של הראייה להכרעה בערעור, ובשל העובדה שהמבקשים לא ידעו על קיומה במהלך הדיון בערכאה קמא.

תשובת המשיבה

6.         המשיבה מתנגדת לבקשה ממספר טעמים: ראשית, טוענת המשיבה, לא ניתן להגיש בקשה לגילוי מסמכים במסגרת הליך ערעור. לחלופין נטען, כי הבקשה אינה עומדת בתנאי תקנה 113 לתקנות לעניין מועד הגשתה; שנית, נטען כי הבקשה אינה עומדת בתנאים להגשת ראיות נוספות בערעור. בעניין זה טוענת המשיבה, כי הראייה המתבקשת אינה עשויה לשנות את תוצאות הכרעת הערכאה קמא וכי המבקשים יכלו לדעת על הראייה בשקידה סבירה עוד במהלך הדיון בערכאה קמא. לבסוף נטען, כי המסמכים המבוקשים נוגעים לצדדים שלישיים, ולפיכך חשיפתם תפגע בפרטיותם של צדדים אלה.

דיון

7.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הסעד המבוקש, לפיו בית המשפט יורה למשיבה להגיש ראיות נוספות בערעור, אינו מבוסס בדין.  תקנה 457 לתקנות קובעת כי בית המשפט רשאי להתיר לצד בערעור להגיש ראיות נוספות. התקנה אינה עוסקת באפשרות לחייב את הצד שכנגד להגיש ראייה. משכך, עומדות לכאורה בפני המבקשים שתי דרכים בהן יוכלו להביא להגשת המסמכים המבוקשים כראייה בערעור: האחת, הגשת אותו חלק מהמסמכים המבוקשים שהגיעו לידיהם כראייה נוספת בערעור; השנייה, גילוי המסמכים על ידי המשיבה, העתקתם והגשתם כראייה נוספת בערעור ע"י המבקשים.

דא עקא, שגם הדרך השנייה המתוארת לעיל חסומה בפני המבקשים, זאת מאחר שאין מקומם של הליכי גילוי מסמכים בדיון לפני ערכאת הערעור. הליכי גילוי מסמכים נועדו לפרוש בפני הצדדים ובפני בית המשפט את כל העובדות הרלוונטיות למחלוקת, ובכך מסייעים הם לחשיפת האמת ולעשיית צדק (בג"צ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז ואח' (פורסם בנבו, 14.5.08). מעצם טיבם, נועדו הליכי גילוי המסמכים להתקיים לפני תחילת הדיון בערכאה המבררת, אשר לפניה נשמעות הראיות. בהתאם לכך, נקבע בתקנה 143 לתקנות, כי אחת מסמכויות שופט בקדם משפט היא להחליט בדבר הליכי גילוי מסמכים. לעומת זאת, תקנה 445 לתקנות, הקובעת את סמכויותיו של שופט בדיון מקדמי בערעור, אינה מתייחסת להליכי גילוי מסמכים.

תקנה 453 לתקנות תומכת גם היא בעמדה לפיה לא ניתן לקיים הליכי גילוי מסמכים בערעור. התקנה קובעת כדקלמן:

" 453. בכפוף להוראות פרק זה בדבר קבלת ראיות נוספות, יפסוק בית המשפט בערעור על יסוד כתבי הטענות של בעלי הדין, ההודיות שהודו, והראיות שהביאו לפני בית המשפט בערכאה הקודמת כפי שאלה מתגלים מפרוטוקול המשפט ."

לשון אחר, פרט להליך של הגשת ראיות נוספות בערעור, מוגבלת ערכאת הערעור לראיות שהביאו הצדדים לפני הערכאה הקודמת. המבקשים טוענים, כי יש לקשור בין הליכי גילוי מסמכים להליכי הגשת ראיות נוספות בערעור ולראות בהוראותיהם הוראות משלימות, אך אין זה נהיר כלל ועיקר על מה הם מבססים את טענתם.

בעע"מ 9889/09 וינר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה (פורסם בנבו, 25.3.10), הגיעה כב' הרשמת (כתוארה אז) כהן-לקח למסקנה דומה, כי לא ניתן להשתמש בהליך בקשת פרטים נוספים בערכאת הערעור אלא אך בערכאה הדיונית, והתבססה בין היתר על הוראת תקנה 453 הנ"ל החלה גם בהליכים מנהליים.

            אשר על כן, אינני מקבל את טענת המבקשים כי הביטוי "בכל עת" בתקנה 113 לתקנות מתייחס גם לדיון בערכאת הערעור. משקבעתי כי לא ניתן לקיים הליך גילוי מסמכים, אינני נדרש לטענותיה החלופיות של המשיבה ביחס לאי התקיימות תנאי תקנה 113.